אורלי בוקסרמןריב בין אחים יכול להוציא הורים מדעתם. זה נושא שמטריד משפחות רבות. לפעמים בכלל לא ברור מאיפה כל זה התחיל הרי רק לפני שניה הם שיחקו כל כך יפה, צחקו, שיתפו אחד את השני ופתאום צעקות. מה עושים? האם צריך לתת לילדים לפתור את המריבה בעצמם? להתעקש להבין מי התחיל? להתעלם? להתערב?
אחת מהפנטזיות שלנו כהורים היא שהילדים שלנו יהיו חברים טובים, יסתדרו אחד עם השני, יעזרו ויהיו מאוחדים "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". למה במבחן המציאות זה לא עובד? למה אחים רבים? ואיך להפוך את הריב לשיעור חשוב לחיים?
אחים רבים מסיבות רבות – ביניהם: חוסר יכולת לדחות סיפוקים, הפגנת כוח, מאבק על משאבים: משחקים, טלויזיה, מחשב, מקום ישיבה, ו… נוכחות הורית,כן, הורים הם משאב נחוץ ולא תמיד זמין. מריבה היא אמצעי למשוך תשומת לב מההורים, גם אם תשומת הלב היא שלילית.
מריבה היא התמודדות עם קונפליקט, ילדים צריכים ללמוד איך להתנהג בסיטואציות חברתיות ולרכוש מיומנות בהתמודדות עם קונפליקטים. אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים להתמודד עם סיטואציות מורכבות … אם לא לימדנו אותם. ילדים בוחרים לריב במקום לפתור את הבעיה בדרכים אחרות בגלל מחסור בכלים ומיומנות לפיתרון המריבה.
בטח שמעתם את האמירה "אסור להתערב במריבות בין אחים, תנו להם להתמודד לבד, הם כבר יפתרו את זה בעצמם".אך כל כך קשה לנו לעמוד מהצד ולראות את הילדים שלנו רבים.
מתי אסור להתערב ומתי מותר להתערב:
התערבות בדרך כלל יוצרת שיפוטיות, במקום לישב את הסכסוך הורים עלולים למצוא עצמם במצב בלתי אפשרי … קושי להכריע מי התחיל, מה הפרובוקציה שגרמה לריב. בחירת צד עלולה להגביר את התסכול והרגשת המרמור. ההמלצה היא לנסות להמנע מהתערבות עד כמה שניתן וכאשר מתערבים לנסות לעשות זאת רגע לפני שהריב מתחיל.
קיימות סיטואציות בהן ילדים אינם מצליחים לפתור לבד את המריבה ובמקום זאת חלה הסלמה ומהתנצחות מילולית הריב גולש לבריונות מילולית ואפילו פיזית. התנהגות שקשה לנו כהורים להתעלם ממנה ואסור לנו להתעלם ממנה, לכל ילד זכות להרגיש מוגן בביתו ומתפקידנו ההורים להבטיח זאת.
11 עקרונות חשובים במניעת מריבות בין אחים רגע לפני שהמריבה פורצת
1. לא משווים – לא משווים בין שני אחים או בין ילדכם לילד אחר. ההשוואה מגבירה את תחושת התחרותיות ויוצרת תסכול.
2. זמן איכות – כל ילד זכאי לתשומת לב אישית, ילד שמרגיש אהוב וזוכה לתשומת לב חיובית בזמן איכות הורה-ילד, סביר שיריב פחות.
3. רגע לפני השיעמום – קשה לנבא את הרגע הזה, אבל הורים מרגישים שהאוירה "מתחממת", התערבות לפני שהילדים מתחילים להשתעמם ולאבד סבלנות.
4. מרחב אישי – ילדים לא צריכים לחלוק הכל, גם בתוך חדר משותף חשוב שלכל ילד יהיה מרחב אישי משלו, בנסיעה ברכב רצוי להושיב את הילדים במרחק אחד מהשני למנוע חיכוך וצפיפות. את זמן הנסיעה ניתן להעביר במשחק משותף כמו בינגו בדרכים, ספירת מכוניות בצבע כחול, שירים המתחילים במילה או אות מסויימת.
5. ילדים עייפים ורעבים = ילדים לא נחמדים – יש להרחיק ילדים עייפים ורעבים אחד מהשני.
6. גם ילד גדול הוא ילד – אל תתנו לילד הגדול אחריות על הילד הקטן אל תחייבו אותו ל"שים עליו עין" או לשחק איתו. כשאח הגדול מנסה לאכוף את חוקי המשפחה על האח הקטן חשוב להתערב ולומר "תודה אנחנו שמחים שאתה יודע את חוקי המשפחה אבל זה תפקידנו ההורים להיות אחראים על האח הקטן".
7. משא ומתן – למדו את הילדים כישורים בפתרון בעיות בהם שני הצדדים יוצאים מנצחים: קביעת תורות, אחד הילדים מחלק והילד השני בוחר את החלק שהוא רוצה, נשחק קודם את המשחק שלך ואז את המשחק שלי.
8. כבוד הדדי – בבית נוהגים בכבוד זה לזה. מותר לא להסכים ולכעוס אך גם כשכועסים לא מכנים בשמות ומכים.
9. טובים השניים מהאחד – עזרו לילדים להיות צוות, עודדו שיתופי פעולה ביניהם במשחק, בהכנת ארוחה משותפת, ביוזמות משותפות נוספות.
10. דוגמה אישית טובה – זה אומר להתיחס לכל אחד כולל אל הילדים שלכם בכבוד. לא לקלל כי מישהו "חתך" אתכם בכביש, לא להשפיל את בן הזוג שלכם, לא לצעוק על הילדים.
11. עונש פיזי וצעקות הם מחוץ לתחום – שימוש בצעקות, איומים, עונש ותגמולים מלמדים את ילדכם שהדרך להשיג את רצונכם (ההורים) היא בכפייה. מחקרים מראים שילדים שמקבלים עונשים עצבניים יותר וקיימת סבירות גבוהה יותר שיריבו. התנהגות חיובית לעומת זאת מחזקת את היחסים עם ילדכם.שמירה על רוגע גם כשכועסים תשמש דוגמה להתמודדות שקולה יותר עבור ילדכם. כשאתם יודעים לשלוט על רגשותיכם אתם מלמדים את ילדכם לשלוט על רגשותיהם בעתיד.
ילדים הם רק ילדים, חשוב כהורים לא לאפשר התנהגות לא נעימה, ללמד שליטה עצמית, הבעת רגשות ולתת כלים לפתרון הבעיה.
ילדכם אינו ילד "רע", הוא בתהליך למידה בשדה המשפחתי, שמהווה מקום בטוח להתנסות ורכישת מיומנויות לפתרון קונפליקטים.
בהצלחה,
אורלי